<h1>ספר החינוך מצוה ת"ג</h1>
<h2>דף לג.</h2>
שנקריב קרבן מוסף בכל ראש חדש על תמיד של כל יום, שנאמר [במדבר כ"ח] ובראשי חדשיכם תקריבו עולה ליי' פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים ומנחתם ונסכיהם וגומר, ושעיר עזים אחד לחטאת ליי'. משרשי המצוה. הקדמה. ידוע לכל חכם לב בבני אדם כי גלגל השמש וגלגל הירח פועלים בכחם הנאצל עליהם מאדון כל הכחות בעולם השפל פעולות גדולות בגופות בני אדם, ובכל מיני שאר בעלי חיים, גם בכל הצומח בארץ מן הארזים הגדולים עד העשבים הדקים, ודרך כלל בכל שהוא מארבע יסודות שהם למטה מהם ותחת ממשלתם, וכן כתוב בסדר וזאת הברכה [דברים ל"ג] וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים. ומפורסם בכל המון העם נערים עם זקנים כי כח הלבנה ניכר בכל אשר נעשה בארץ כידוע לכורתי האילנות לבנינות כי לא יכרתום בזמן שהלבנה בחדושה עד עבור חמשה ימים או יותר, ויורדי הים גם כן אין מפליגין בה עד אחר חמשה ימים של חדוש הלבנה, וכן נזהרים כל בני אדם מהקיז דם סמוך לחדושה, וכמה מלאכות אחרות קטנות וגדולות צריכות שמירה שלא לעשותם בעוד שהלבנה מתחדשת, עד שיאמרו שהפשתן שימצא במשרה או בתוך היורה לבשל בחדוש לבנה שהוא לוקה ולא יצלח אחר כן לכל, וכלל עניינים אלה גלויים ונודעים לכל, האריכות בהן ילדות, ולכן כי בחידושה של לבנה לפעולות אדם יתחדש ענין והכל בדברו של מקום ברוך הוא ובגזרתו, ראוי לנו גם כן לחדש ולהקריב קרבן נוסף על שאר הימים לשמו ברוך הוא להעיר רוחינו ולקבוע בלבבינו כי כל החדושים ההווים בעולם מאתו ברוך הוא, וכל כחם של גלגלים לא ימצא רק מיי' לבדו, ועם המחשבה הזכה הזאת והאמתית תתעלה נפשינו וברכת השם תחול על ראשינו. דיני המצוה בענין המוספין וכלל הענין כמנהגי כתבתי במוסף הפסח בסדר אמור אל הכהנים [מצוה רצ"ט]. ועוד אודיעך כאן שראש חדש שחל להיות בשבת שיר של מוסף ראש חדש דוחה שיר של מוסף שבת כדי לפרסם שהיום ראש חדש, וידוע ששירת מוספי שבת במקדש היא שירת האזינו, והיו מחלקין אותה לששה פרקים בששה שבתות, והסימן הזי"ו ל"ך כדרך שאנו קורין אותה בבית הכנסת.
